דף ראשיאודות הקבוצהמאגר אנשי מקצועהקבוצה בפייסבוק

הצהרת עמדה: דומיננטיות והיררכיה אצל כלבים

קבוצת התמיכה לבעלי כלבים רגישים, מתנגדת בחריפות לשימוש בפרקטיקות חינוך אשר מבוססות על מיתוס כלב האלפא הנפוץ. במשך עשרות שנים של המאה הקודמת, רווחה הדעה שכלבים, כמו זאבים הינם חיות להקה אשר מחפשים ומונעים על ידי שיפור מיקומם בהיררכיה החברתית של להקתם. משם התפתחו שיטות אימון כלבים, שהתבססו על מיתוס זה. באופן מפתיע גם היום, שיטות אלו מאוד נפוצות.

מה זה דומיננטיות?

דומיננטיות מוגדרת כא-סימטריה עקבית במפגשים תחרותיים בין שני פרטים. כלומר תכונה המתארת מערכת יחסים בין שני כלבים/זאבים (או כל יצור אחר) כאשר כלב אחד באופן עקבי, מקבל גישה למשאבים על חשבון כלב אחר. דומיננטיות אינה תכונה אישיותית, כלומר אי אפשר להגיד על כלב שהוא דומיננטי או שהוא "כלב אלפא".

היררכיה וכלב אלפא

לעתים קרובות, אנו נתקלים במושגים אלו בהקשר של כלבים. בקהילה המדעית היום אין ויכוח כבר על מושגים אלו ובתחילת המאה הפסיקו להתייחס אליהם כמושגים משמעותיים באילוף כלבים. הבסיס שלהם, כאנלוגיה להתנהגות זאבים, הופרך לחלוטין כאשר החלו לבצע תצפיות בזאבים בטבע.
בסרטון ד"ר דיויד ל. מיץ' מסביר על מקור המיתוס ולוקח אחריות על תפוצתו.

למה אימון מונחה תאוריית אלפא אינו רלוונטי עבור כלבי בית?

בהקשר של בני אדם, כלבים יודעים שאנחנו לא כלבים ומתנהגים אלינו מאוד שונה לעומת כלבים אחרים. אנחנו בעלי השליטה על כל המשאבים; טיולים, אוכל, מים, משחק וכו’ – אין משאבים להתחרות איתנו עליהם. ולכן אין טעם להתייחס לכך בהקשר של מערכת יחסים בין אדם לכלב.
בנוסף במקרים רבים, אימון לפי שיטת מנהיג הלהקה, מלווה כלים וטכניקות שנועדו להפחיד, להכאיב או להלחיץ את הכלב, דבר שאנחנו מתנגדים אליו מוסרית והוכח מחקרית שאינו נחוץ לשינוי התנהגותי או רגשי.

אז מה כן?

אנחנו דוגלים בשימוש בעקרונות מדעיים והומניים בכל מה שקשור לחינוך כלבים. שימוש בשיטות אימון אשר מונחות מדאגה לרווחת הכלבים, ברמה הנפשית והגופנית. מה שנקרא בפי העם "גישה חיובית" או "גישה ללא-כפיה". בגישתנו, הכלב צריך להרגיש בטוח ומוגן, תוך כדי שהוא מקבל מענה לצרכיו הפיזיולוגים והפסיכולוגיים. למידע נוסף ניתן לקרוא בדף עקרונות הקבוצה.

מקורות:

המאמר הבא נכתב במקור בקבוצת התמיכה לבעלי כלבים רגישים בפייסבוק. הוא מסכם בעברית את מקורות המיתוס מבחינה היסטורית ומבחינת התצפיות על להקות זאבים, חבורות כלבים עזובים וכלבי בית. הוא מבוסס על המחקר של ד"ר ג'ון ברדשאו:

כלבים לא רוצים לשלוט בנו

מאת: שלומי ישראלי
לייקה אומצה במקור על ידי הוריי כגורה מתבגרת. באופן אינסטינקטיבי הפנתי אותם למקורות שמלמדים איך לחנך כלבים בצורה כזו שיבינו שהם חלק מלהקה ושהם יהיו בראשה. זה אולי היה אחד המיתוסים הגדולים ביותר שנשברו אצלי כשלייקה הגיעה אליי לאחר כמה חודשים.

מקור המיתוס

זהו מיתוס שצריך לטפל בו בכמה כיוונים, מכיוון שהוא מניח המון הנחות יסוד ובעל היסטוריה מפוקפקת ולא מדעית. בגלל שיש כל כך הרבה לדבר על הנושא הזה, אחלק את הפוסט השבועי לשני חלקים.
הטענה המקורית אומרת, שכלבים וזאבים באו מאב קדמון משותף, שבדומה לזאבים של היום, חי בלהקה של זאבים קדומים אחרים, כאשר כל זאב יודע את מקומו בהיררכיה הלהקתית. אם זאב רוצה להגיע למשאב שאינו נגיש עבורו, יאלץ להלחם עם זאב במעמד גבוה יותר ולקחת את מבוקשו, או לוותר ולהישאר במעמדו.
אז איך כל זה התחיל? בשנות הארבעים, רודולף שנקל (Rudolf Shenkel), רשם את תצפיותיו על זאבים בגן החיות בשוויץ. שם הוא הבחין בתופעה שהזאבים מתחרים באלימות אחד מול השני על משאבים ושניתן לבנות היררכיה בין הזאבים השונים בלהקה, כאשר בראשה עומדים זכר האלפא ונקבת האלפא.
בנוסף הוא הגדיר את תכונת הדומיננטיות כתכונה בין שני זאבים המתארת את מערכת היחסים בינהם, כאשר הזאב הדומיננטי במערכת היחסים יקבל גישה למשאב (אוכל, צל, מים או רבייה) והזאב הכנוע לא.
בשנות השבעים, חוקר אמריקאי, בשם ד"ר דיויד מיץ', פרסם ספר על זאבים ובו בין היתר תאר את התאוריה שרקח שנקל. הספר הפך ללהיט ומאז כולם עבדו לפי אותם עקרונות.

מבחן המציאות

החלק המעניין קרה בתחילת שנות התשעים. חוקרים התחילו לחקור כלבים יותר לעומק. אחד החוקרים של אותה תקופה היה ד"ר ג'ון ברדשאו שפיקח על מחקר על כלבים משוטטים ("כלבי בר") ועל זאבים בהרי איטליה. כאשר ברדשאו ראה שהמודלים הידועים, לא מנבאים התנהגויות ותוצאות עם חבורות הכלבים, החלו לפקפק במה שהיה ידוע עד אותה תקופה.
"כל הספרים אמרו שכלבים מתנהגים כמו זאבים, עם מבנה היררכי של דומיננטיות, ובעבודות הראשונות שלי באמת השתמשתי בתבנית הזאת כי לא היה משהו אחר. כשערכנו תצפיות על כלבים בבריטניה אחד הדוקטורנטים שלי אמר לי שהוא לא רואה שום התנהגות זאבית אצלם. ערכנו תצפיות עם גזעי כלבים שונים, כאלו שיותר קרובים לזאבים, כמו האסקי ולברדור, והוא לא מצא שום התנהגות זאבית"
הם החלו לבנות מודל חדש, שאומר שכלב זקוק לצרכים בסיסיים כמו מזון ומים וכמו כן לצרכים פסיכולוגיים, כמו ביטחון. והמודל הזה ניבא תוצאות הרבה יותר טובות מאשר הקודם.
באותה תקופה במקביל, החלו להתפרסם מחקרים דומים שנעשו על זאבים בטבע. אלו גילו שבניגוד לזאבים שכלואים בגני חיות, בטבע זאבים חיים בצורה שונה מאוד. אחד החוקרים היה לא אחר מאשר דיויד מיץ', שבעקבות ספרו, הפך המיתוס לכל כך פופולרי.
מיץ' גילה, שבטבע זאבים בכלל חיים בתאים משפחתיים, הדומים לאלו שלנו. להקת זאבים תהיה בנויה משני הורים והצאצאים הישירים שלהם. כלומר הורים ומספר דורות של שגרים שבהתאם לגילם עוזרים לקיים את הלהקה. במבנה כזה, לא תתכן תחרות בין הורים לצאצאים, מכייוון שבאופן טבעי הזאבים הצעירים יהיו תלויים לחלוטין בהוריהם. כשהגורים יגדלו מספיק, יעזבו את הלהקה (משפחה) ויחפשו בן או בת זוג כדי להקים להקה חדשה משלהם.
התגליות החשובות האלו של שנות התשעים היו מהפכניות, וכמעט שהכחידו את המיתוס בחוגים מסויימים. אך ישנם עדיין חוגים רבים, כולל חוגים של מאלפים שמאמינים במיתוס הזה. דיויד מיץ' העלה סרטון בו הוא מודה שחלק מהאשמה נופל עליו בעקבות ספרו משנות השבעים.
“למעשה, האשמה די נופלת עליי, בהקשר למושג אלפא ולייחוס שלו לזאבים. פרסמתי ספר בשנת 1970 שעד היום [תחילת שנות ה-2000, תוספת: שלומי] מכר מעל 110 אלף עותקים במחזור, ובו תייגתי את הזאב הבכיר בלהקה כאלפא. עשיתי את זה כי עד אז זה מה שידעו במדע. אבל למדנו הרבה… הספר הזה יצא לאור ב-1970, וב-35 השנים מאז, למדנו הרבה. אחד הדברים שלמדנו היה שהמנוח אלפא אינו נכון כאשר מיושם למנהיגי להקות זאבים"
אך כנראה שהאשמה נופלת גם על תכניות ראליטי שהתבססו על עקרונותיה של התאוריה המופרכת. גייל פישר טוענת בסרט הדוקומנטרי "אהבה קשוחה":
"דעת הקהל ניזונה רבות בגלל הדמות הטלויזיונית החדשה"
הטענה ההיסטורית כל כך חזקה, כאשר רוצים להפריך את המיתוס, מכייוון שהמיתוס כולו מבוסס על רצף של טעויות שהופרכו במהלך השנים, בין היתר על ידי אלו שגרמו להם להיות נפוצים כמו דיויד מיץ' ועל פופולריות של מידע פסאודו-מדעי בקרב אוכלוסיות גדולות.

המחקר המודרני על כלבים

הפעם אני רוצה לבחון את המיתוס, להגדיר מושגים באופן שהם מוכרים למדע, ולבדוק האם מודל האלפא מתאים לניבוי התנהגויות. רוב הפוסט יהיה מבוסס על המאמר של ד"ר ג'ון ברדשאו, אמילי בלאקוול ורייצ'ל קייסי משנת 2009 - דומיננטיות אצל הכלב הביתי - כלי שימושי או הרגל רע [Dominance in domestic dogs - useful construct or bad habit? John Bradshaw, Emilly Blackwell, Rachel Casey], אבל אכניס עוד כמה נקודות ממקורות שונים לצורך הדגמה והמחשה של הטענות.

הגדרת דומיננטיות

דומיננטיות אינה מוגדרת כתכונה של אינדיווידואל, ואחד כזה לא נולד דומיננטי יותר או פחות, דומיננטיות למעשה היא תכונה של תבנית פעולות גומלין בין שני גורמים המאופיינת בתוצאה קבועה לטובת צד קבוע וכניעה מהצד השני ללא אסקלציה. הסטטוס של הצד המנצח הוא דומיננטי ואילו הסטטוס של המפסיד הוא נחות. למעשה גם בשנות הארבעים, כאשר שנקל צפה בזאבים בגן החיות בשוויץ, הוא לא הגדיר אף פעם זאב מסויים כדומיננטי, אלא הגדיר את הדומיננטיות שלו כתכונה של מערכת היחסים שלו עם זאבים אחרים.
אצל טורפים במיוחד, להתעסק בריבים של אחד בשני כל הזמן, לא יכול להיות משהו שאבולוציונית יכול לשרוד. אם זאב יפצע זאב אחר בריב, לא משנה אם ניצח או הפסיד, סיכויי ההישרדות שלו קטנים וכך הסיכוי שלו להמשיך להביא צאצאים לעולם קטנים. לכן, לפתרון של סכסוכים אודות משאבים באמצעים שלווים יותר תהיה תכונה בעלת שרידות גבוהה יותר.
בנוסף, בהיררכיה יציבה, סביר להניח שמספר מקרי התקיפות חייב להיות קטן. אם יש הרבה ריבים, אז זה אומר שלכאורה לפי תאוריית האלפא, אז מעמדו של האלפא אינו חזק מספיק. תצפיות בגני חיות הראו שמספר הריבים היה גדול מאוד. זה מרמז על כך, שאילו תינתן ההזדמנות לזאבים, הם היו מעדיפים להתפצל לחבורות קטנות יותר, אך מכיוון שלא ניתנת להם הזדמנות כזו - הולכים למקום של תוקפנות ומתח תמידי.
לרוב גם מייחסים תוקפנות של כלב להיותו "דומיננטי". כלב תוקפני יוגדר ככזה בגלל שהוא שולט בבעלים שלו. גם התייחסות זו לרוב אינה נכונה כמו שנראה בהמשך. במחקר מ-1979, ניסו למצוא קשר בין מעמד היררכי בזאבים לתוקפנות, והמחקר הראה באופן חד משמעי שלא קיים קשר בין מקרי התקיפות לבין ייחוסם של הזאבים בהיררכיה של אותה קבוצה. המשמעות של זה היא עצומה כמו שנראה בהמשך.

זאבים וכלבים בסביבה הטבעית שלהם

החלק המעניין, מן הסתם התחיל כשהחלו לחקור זאבים בטבע. למשל במחקר בן 13 השנים של דיויד מיץ' לא נצפתה התנהגות תוקפנית בודדת בלהקות זאבים. במהלך התצפיות גילו, שזאבים חיים בתאים משפחתיים הדומים בצורתם לאלו של בני אדם ושם ההיררכיה היא כבר מובנית - הורים שיש להם גישה מלאה למשאבים וצאצאים שתלויים בהם ברמה כזו או אחרת.
עכשיו, יכול לבוא מישהו ולטעון שלמעשה הכלב הביתי קרוב יותר לזאב בשבי. אצלם הרי הצליחו לבנות מבנים היררכיים בין הזאבים ושם תוקפנות ואלימות הוא משהו שקורה באופן יומיומי במיוחד כשיש מספר כלבים שאינם קרובי משפחה. אבל בגלל המחקר של 1979, שמצא שאין קשר נסיבתי בין דומיננטיות לבין תוקפנות אפילו בזאבים, קשה יהיה להסביר תוקפנות באמצעות דומיננטיות.
אבל בואו נזרום עם הרעיון, בואו נניח בצד את הזאבים ונדבר על איך כלבים מתנהגים - כי הרי הכי טוב יהיה להסביר כלבים באמצעות ידע על כלבים ולא על קרוב משפחה שלהם, בדיוק כמו שאנחנו לא מסבירים התנהגות אנושית באמצעות תצפיות על בונובו.
אם נסתכל על כלבי פרא, כלבי בית שלא נמצאים יותר עם בעליהם האנושיים או צאצאיהם, נראה כמה דברים מאוד מעניינים. למשל המבנה החברתי שלהם שונה מאוד מזה של זאבים, הוא רפוי וממעיט בפעילות משותפת - גם בגידול צאצאים וגם בהשגת מזון.
בקבוצות כאלו, היו ריבים על משאבים, בעיקר על רבייה, והיה ניתן לפעמים למצוא כלבים שלרוב מצליחים להשיג את המשאבים הרבה יותר. אך לרוב הכלבים יתקשרו אחד עם השני באמצעות שפת גוף (סימני פיוס) מאשר להגיע למצב של ריב.
ניתן להסביר את השוני הזה באמצעות תהליך הביות שעברו הכלבים. כלבים כבר לא מתנהגים כמו זאבים, ניתן לראות שהם איבדו המון יכולות קוגניטיביות, במיוחד כאלו הקשורים למערכת יחסים עם כלבים אחרים. במספר ניסויים שעשו על זאבים וכלבים שגדלו באותם תנאים, נתנו לשני זאבים או שני כלבים תרגילי חשיבה הדורשים שיתוף פעולה. הכלבים נכשלו באופן נחרץ ואילו הזאבים הצליחו בקלות רבה.
איבוד כישורי הלהקה של הכלבים, גרם להם להיות תלויים מאוד בבני אדם, וגרם להם להיות מתאימים הרבה יותר לחיים משותפים איתנו. לכן לא ניתן להשתמש במודלים זאביים לניבוי התנהגות כלבית.

היררכיה אצל כלבים

בניסויים אחרים, בדקו אצל כלבים מסורסים האם ניתן לבנות עץ היררכי. בגלל שרוב הריבים אצל כלבי פרא היו בהקשר של הזדווגות, ניטרול המשאב מהווה בדיקה חשובה לאופיה של הדומיננטיות כתכונת מערכת יחסים תלויית סיטואציה ולא כתכונה של פרט בודד. כלומר אם מודל הדומיננטיות נכון, אז צריך לראות אותו מגיע לידי ביטוי גם על משאבים שאינם קשורים לרבייה.
בסופו של דבר, לא הצליחו למצוא מבנה היררכי פירמידי שבראשו עומדים כלבי האלפא. זאת על סמך אינטראקציה הדדית של סימני תוקפנות והרחקה (נשיכות, נביחות, נהימות וכו') וסימני פיוס (הימנעות, דיספלייסמנט, פיהוק, ליקוק ובריחה) לחלק גדול מהכלבים לא הצליחו להגיע לקשר חד כיווני ברור, ולאלה שכן, מצאו קשרים מעגליים (רקסי "דומיננטי" על חומי ש"דומיננטי" על סנופי ש"דומיננטי" על רקסי) וכל זה בתוך ענן של מערכות יחסים אחרות עם כלבים אחרים.
המשמעות העיקרית היא, שלא ניתן לפשט מערכות יחסים שלמות או אינדיווידואלים לפי מדד של דומיננטיות, זהו מאפיין שלפעמים ניתן לשים אליו לב באופן מלאכותי-אשלייתי, אך הם תמיד יהיו הרבה יותר מורכבים מכך.
אז האם זהו כלי שימושי או הרגל רע? מערכת היחסים של שני כלבים ניתנת להסבר מלא באמצעות עקרונות למידה אסוציאטיבית, כלומר למידה של הסיטואציה בהינתן הקשר והיסטורית תוצאות מאותו מפגש.
לאורך היסטורית מפגשים, הכלבים ילמדו את הסימנים אחד של השני, יתאימו את ההתנהגות שלהם בהתאם וילמדו איך הכלב השני יגיב בסבירות גבוהה לכך.
לדוגמה: גור שמגיע לבית עם כלב רכושן לאוכל אבל לא לצעצועים, ילמד להמנע מהכלב בזמן אוכל אבל לא תהיה לו בעיה לבוא ולקחת לו צעצוע מהפה.
המצב שבו הכלבים נמצאים עלול גם להשפיע על התוצאה - למשל כלב שמאוד רעב, עם כאבים או בעוררות יתר, עשוי להיות אסרטיבי יותר ולקבל גישה למשאבים בנוכחות כלב אחר שרכושן לאותם דברים. התוצאה יכולה להיות מאוד שונה אם שניהם יהיו במצב פיזי-נפשי דומה.
כלב צעיר עשוי ללמוד ששווה לו להציג פיוס וכניעה לכלב בוגר, וזה עשוי להמשיך כל החיים שלהם ביחד, מכייוון שזה מה שהם למדו היסטורית על מערכת היחסים שלהם. זה עשוי להשתנות לעומת זאת אם תהיה תקרית כזו שמלמדת אחרת.
כלבים יפתחו ציפיות שונות על תגובת כלבים בהתאם להקשר. לדוגמה נניח שכלב אפגני וג'ק ראסל נפגשים - האפגני בעל היסטורית למידה שכלבים קטנים ולבנים נוטים להיות תוקפניים יותר, הוא נלחץ ומראה סימני לחץ. הג'ק ראסל למד לפחד מכלבים גדולים בעלי שפת גוף נוקשה כי הוא למד שלרוב זה אומר שהם יהיו תוקפניים ולכן הסיכוי שיהיה ריב גדול מאוד.
אם לא היתה היסטוריה שלילית ממפגשים כאלו אצל שניהם, הסיכוי לריב יהיה מאוד נמוך.
ומה בהקשר של מערכת יחסים של בני אדם וכלבים? המודל של למידה אסוציאטיבית מנבה היטב גם את התוצאות במערכות יחסים כאלה. כמו שהמודלים המיושנים לא מנבאים תוצאות טובות בין כלבים, אין סיבה להניח שהם ינבאו היטב אינטראקציה בין בני אדם.
בהקשר זה, איגוד הוטרינרים ההתנהגותיים האמריקאי מזהיר ששימוש באילוף מבוסס דומיננטיות עשוי להיות בעייתי. הוא עלול להוביל לשימוש בענישה שעשויה לדכא את התוקפנות למשל, אבל תחביא את הבעיה מתחת לשטח, או במקרים אחרים אפילו להגביר את התוקפנות מכיוון שזו במקרים רבים מונעת מפחד.
אותו איגוד גם מבדיל בין הנהגה לבין שליטה (leadership vs dominance). מנהיגות היא היכולת של אינדיווידואל להשפיע על פעולות של אחרים על מנת להשיג מטרה מסוימת. ניתן להנחיל מנהיגות באמצעות כח, אך לרוב זה יצור התנגדות והימנעות מהשגת הפוטנציאל המלא להשגת המטרה וכמוכן איגוד יועצי ההתנהגות הבינ"ל מפרסמים ניירות עמדה דומים.
ד"ר סופיה יין ניסחה זאת מצויין לדעתי:
"כל חיית מחמד זקוקה לאדם עם כישורי מנהיגות. לא כמו בוס, אלא כמו שותף לריקוד. מישהו שיספק סימנים ברורים, יחזק התנהגויות רצויות מיד וישאר עקבי לתכנית עד שההתנהגות החדשה והטובה תהפוך להרגל."
הבהרה על אינדקס הרגישים
האינדקס הוקם על מנת לאגד בתוכו בעלי מקצוע בתחום הכלבים העובדים בגישת פורס פרי בלבד, ובעלי ידע ונסיון בטיפולים רגשיים, התנהגותיים, ורפואיים בכלבים רגישים. האינדקס הוקם, מתופעל ומתוחזק על ידי צוות הניהול של קבוצת התמיכה לבעלי כלבים רגישים בהתנדבות וללא כל תמורה מבעלי המקצוע המופיעים בו, וזאת בכדי להבטיח שחברי הקהילה ובעלי הכלבים הרגישים המחפשים בו עזרה מקצועית יקבלו את המענה המיטבי והמתאים להם ביותר.